משיה

מתחת המלון ברחוב מנדלי צומחת המשיה, התבלין המקומי שצובע את המטבח הים תיכוני השורשי-עכשווי. המסעדה הנקראת על שמו ממוקמת בחזית המלון ומאופיינת בעיצוב מוקפד וקווים בהירים ונקיים, שנותנים את הבמה לחומר ולטקסטורה מקומיים, גולמיים. העץ, החימר, המתכת, הצמחיה הירוקה המטפסת על הקיר, חומרי הגלם הטריים וניחוחות השוק הבלאדיים.

במטבח, הלב הפועם של משיה, הטריות היא ערך מרכזי המתבטא לא רק במרכיבים, אלא בתשוקה להתנסות. לצאת להרפתקאות גסטרונומיות. לחקור חומרי גלם וטכניקות. ליצור יש מאין ממה שצומח באדמה, מזנים של בקר וואגיו הטוב בעולם, מהתנובה היומית של הים, מתוצרי מעבדת ההתססות וממוחם הקודח של השף וצוותו. עולם בו התפריט כותב עצמו בכל פעם מחדש לחוויה קולינרית ורסטילית, מרגשת ודינמית מהמטבח הים תיכוני המודרני.

השף

בר צנגר גדל בכפר סבא, אך מזה שנים שיפו היא ביתו — ולא במקרה. הרחובות, השווקים, הריחות והאנשים של העיר העתיקה הם הדלק שמניע את המטבח שלו: מטבח שמחבר בין עולמות, מכבד את חומר הגלם ומספר סיפור.
הדרך למשיה עברה בפריז. לאחר לימודים בבית הספר של השף אלן דוקאס, עבד צנגר בסטאז' במסעדת L'Arpège — שלושה כוכבי מישלן — תחת השף אלן פאסאר, אחד מגדולי הבישול הצרפתי. שם ספג את הפילוסופיה שמנחה אותו עד היום: לתת לחומר הגלם לדבר, לא לשתק אותו. לנצל כל חלק, לא לבזבז דבר.
בשובו לארץ עמד בראש מסעדת "ג'יארדינו" היפואית, שם בנה לעצמו שם כאחד השפים המעניינים בסצנה הישראלית. ב-2026 ניצח בעונה השמינית של "משחקי השף" — ואז בחר לעשות את הדבר שהכי מאתגר אותו: להתחיל מחדש.
במשיה, צנגר מביא את כל מה שצבר — הטכניקה הצרפתית, האהבה לים ולאדמה, הזיכרונות מיפו — ומניח אותם על שולחן שפתוח לכולם. אוכל אמיתי, מחומרי גלם אמיתיים, ממקום אמיתי.
ברוכים הבאים למשיה.

גיל דהאן (33)

"לספר סיפור דרך המטבח"

בגיל 32, השף גיל דהאן כבר הספיק לחרוט את חותמו על הקולינריה הישראלית. כשף של מסעדת משיה, דהאן מביא איתו תפיסת עולם קולינרית ייחודית שנבנתה לאורך שנים של עבודה במטבחים מובילים, ביניהם מסעדות קיטשן מרקט, וייס וצ'נה.

עבור גיל, הבישול הוא הרבה מעבר להכנת מנות – זו השפה שדרכה הוא מתקשר עם העולם ומבטא את עצמו. גישתו המקצועית מושתתת על כבוד עמוק לחומרי הגלם והבנה מעמיקה של תכונותיהם. הוא דוגל בשימוש מלא בכל חומר גלם, תוך הקפדה על ניצול מקסימלי ומניעת בזבוז.

הקו הקולינרי שלו משקף את המסע המקצועי המרתק שעבר. בתקופת עבודתו במסעדת וייס, למשל, התגבשה אצלו תובנה משמעותית: "לא כל מה שישראלי מקומי ולא כל מה שמקומי ישראלי". תובנה זו הובילה אותו לפתח גישה ייחודית המשלבת חומרי גלם מרחבי העולם עם פרשנות אישית לטעמים מקומיים.

היד הקולינרית הוורסטילית שלו באה לידי ביטוי במגוון רחב של סגנונות – החל מטעמים מקומיים עזים ומובהקים ועד לארוחות טעימות מתוחכמות המשלבות טכניקות בישול מתקדמות. הוא מצליח ליצור גשר מרתק בין המטבח המסורתי לבין הקולינריה העכשווית.

דוגמה מצוינת לגישתו הייחודית ניתן למצוא במנת הקלמרי "צ'וריסו" שלו, המבוססת על ציר "חמוסטה" ממטבח סבתו – שילוב מושלם בין מורשת משפחתית לבין חדשנות קולינרית.

GIL WEB